15.9.2012

האצבע שסותמת את החור בסכר


כל רשימה חדשה שאני מעלה לבלוג היא ניצחון.

תמיד כתבתי. הכתיבה הייתה חלק ממהותי עוד לפני שידעתי מי אני: בכל מקום חדש שאליו הגעתי – חיפשתי את האפשרות לכתוב; כל חוויה שעברתי – רציתי לבטא בכתב; כל תחושה שהרגשתי – ניסיתי לתאר במילים. אני כותבת כל הזמן, גם אם מעט, כשאני הולכת או ממתינה, בדרכים או בישיבה. אני פוסעת ביקום בו אותיות מרחפות באוויר. מילים - הן תמיד מתחברות מסביבי למשפטים. אני מביטה בהן, מלקטת אותן, מחברת ביניהן, יוצרת עולם, ויש זרימה בתוכי וסביבי. אלא אם אני עוצרת.

היו תקופות שבהן נדמתי. המילים השתוללו ובעטו בתוכי, אך לא מצאתי זמן או כוח כדי לחבר אותן זו לזו ולהוציא אותן אל העולם. היו תקופות קשות יותר שבהן נדמתי לא רק בכתב אלא אף בקולי. הסביבה התייחסה אל דבריי כיחסו של מבוגר עסוק למשחקיו של ילד: אין לו זמן לזה, יש דברים חשובים יותר. וגם אם המילים שלי נגעו לרגע, הן לא נשארו בלבבות. וכך הלכתי והחרשתי, עד שהפכתי כאילמת, עצובה, עייפה ומנותקת מגרעין מהותי.

ימים אלו תמו. אני כבר לא מחרישה. אני כותבת ומפרסמת את דבריי בבלוג, בפייסבוק, במיילים, ואני לא מסתירה את עצמי, לא בעבודה, לא במפגשים עסקיים או חברתיים, וגם לא מסביב לשולחן האוכל או הקפה. אני עדינה בדרכי ועדינה במילותיי, אך אני מחוברת. הרסן הותר, אני זורמת החוצה ומגשימה את תכלית חיי.

**************************

הנה משפט נפלא שהצלחתי ללקט בין גלי הפייסבוק, שנהדפים ללא הרף אל מסך המחשב, ואני מביאה אותו במקורו:
"The meaning of life is to find your gift.
  The purpose of life is to give it away"!

כן, זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות בפועל ובמסר. וכשאני כותבת – אני מנצחת. זוקפת בגאון את גבי. בכל פעם מחדש.

**************************

"כשחיינו מנותקים מהדחפים היצירתיים שלנו – אנו מנותקים מהכוח ומהלהט שמהווים את גרעין מהותנו ומעניקים לחיינו המשכיות, עניין ומשמעות. כשאנו מאבדים את המגע עם החיים הפנימיים שלנו, אנו מאבדים גם את המגע עם תכלית חיינו". כך כותבת ג'וליה קמרון הנפלאה בספרה "דרך האמן בעבודה". הכתיבה – וההליכה – מחברות אותי לחיים הפנימיים שלי; הרשימות הן ביטוי ממשי לדחפים היצירתיים שבי; וכשאני מבטאת את עצמי אני מחוברת לעולם. רשת מדהימה נפרשת לרגליי, תרתי משמע, חובקת עולם ומלואו. וכל רשימה היא ניצחון וחיבור נוסף ברשת.
 
**************************

כל רשימה היא הישג בעיניי בדרך המתמשכת להגשמה עצמית, אבל לתהליך הכתיבה והפרסום יש מבחינתי משמעות רחבה בהרבה, משמעות גלויה ועיקשת. הכתיבה בעבורי היא האצבע של הילד ההולנדי, האצבע שסותמת את החור בסכר – היא שומרת עליי מפני השיטפון שמבקש לבלוע את כולם. הכתיבה היא "נקיטת עמדה נגד פצצות המחסלות המונים, נגד עודף מהירות ויעילות יתר". כך כותבת נטלי גולדברג בדרכה האופיינית בספרה "עצם הכתיבה", ומוסיפה: "ההתעקשות להמשיך ולכתוב היא הפוערת את לבי לרווחה ברוך ובעדינות כלפי עצמי ומכאן נובעת חמלה קורנת לכל הסובב אותי". ומה פוער את לבכם לרווחה?
 
 

   מילים חמות   

כוחו של האחד, לכל אחד יש את הכוח הזה.
שינוי מגיע ממיליוני מעשים קטנטנים,
הים הוא טיפות של מים שהתחברו יחד.
פנו ביומן שעה ורבע וצפו בסרט הזה -
זה יהיה אולי המעשה החשוב ביותר שתעשו לקראת השנה החדשה שבפתח:


לשנה טובה ומבורכת.
 
שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בלוג