כל התשובות

תקשיבו. האם אתם שומעים את הקסם? לא? תקשיבו שוב. שומעים את השקט השורה בכול? השקט שבראשית הדברים. האמת היא שלעתים קרובות אני יכולה גם לראות אותו.

אני רואה אותו בצמרות העצים, בלב החצר, במעוף הציפור, בין עלי הגפן תחתיהם אני יושבת עכשיו. לא רק האוזן שותפה לקסם, ולא רק העין, אלא גם משהו פנימי – אבל התחושה ממשית, ואני מגיעה אליה בעיקר כשאני יושבת – לא להרף עין – תחת השמים, אי שם בטבע או בחצר ביתי.

כשאני אומרת לאנשים שאני מסוגלת לשבת במשך שעות בחצר, הם מביטים בי בפליאה, עיניהם פעורות. "את לא יכולה?" אני שואלת, נדהמת יותר מהם. "אני לא מסוגלת לא לעשות כלום, חייבת לעשות משהו," זו התשובה שאני מקבלת בדרך כלל.

אבל לשבת במשך שעות בחצר הבית או אי שם אינו לא לעשות כלום. זהו מסע שלם. האם זה מה שמפחיד? נכון, יש גם רגעים שמכווצים את הלב במסע הזה, אבל בסופו של דבר מדובר מסע שכולו יופי, רכות אין קץ ואושר מתמשך.

כל מי שאומר שהאושר הוא רגעי שיא בודדים – ברור לי שאינו יושב מדי בוקר תחת השמים ומקשיב. או קורא הגות. או כותב. או מצייר. או מביט בפרחים שסביבו, בעצים, בחתולים, בחרקים, בתנועה הרבתית שמתגלה לפתע בין השיחים. או מצטרף בדממה לשירת הציפורים. או מצטרף בקול.

כאן נמצא האושר הגדול, והוא בהישג יד של (כמעט) כל אחד. 

יותר מאשר

ידע ומיומנויות (שאחרים קבעו)

חשוב בעיניי

שילד ידע להעסיק את עצמו

גם כשאין חשמל סביבו

שידע ללמוד

גם לבד

לחפש תשובות

למה שמעניין אותו

שישים לב לסביבתו

שידע לומר תודה

ובעצם זה מה שחשוב לי

גם אצל מי שכבר מבוגר

* * * * *

האם תחילת הרשימה קשורה לסופה?

לדעתי – כן.

וגם את זה כתבתי

אם אשב כאן

מספיק זמן

את כל התשובות

אדע

קריאה נוספת

1 + 23

 

Whatever you do

יש דברים שקורים לי משום מה באנגלית, למרות שאני חיה מלידה בעברית. כזאת היא ההתפתחות הבאה.

בבוקר שלפתי מתחתית ארון הבגדים חולצה שאני אוהבת, שכמעט שכחתי מקיומה – חולצת טריקו פשוטה בצבע שחור, שעליה מתנוסס בכתב עדין המשפט:

Whatever you do

Leave your mark

כל כך האמנתי בשעתו בזה  – במסר עצמו, בעדינות שבה הוא נמסר ובפשטות. שלושה יסודות שהיו חרותים בתעודת הזהות האישית שלי. אלא שהזמן עשה את שלו ובשעה שאני עדיין מאמינה בעדינות ובפשטות, הרעיון של leave your mark התחדד. הכול התחיל בוקר אחד כשאסף אמר לי: "אני לא חושב שזה נכון. לא בכל דבר צריך להשאיר חותם. יש מקומות שבהם זה לא מתאים. לא בכל דבר צריך להצטיין." "לא מדובר על הצטיינות, מדובר על חותם," אמרתי. "זה דומה," אסף השיב ואני בעצם הסכמתי אתו ולכן – ביני לביני – שיניתי מעט את המשפט וצירפתי אותו כך לעשרת הדברות שלי:

Whatever you do

Leave your light

בכל בוקר, כמעט, אני מזכירה לעצמי את עשרת הדברות שלי, כולל המשפט שלמעלה, וכך בכל מקום שהייתי בו השתדלתי להשאיר אור, וזאת לפני כל דבר אחר.  

המשפט הזה ליווה אותי במשך שנים, אבל בשנה האחרונה גם הוא התחדד, ולא פעם אחת אלא פעמיים.

בפעם הראשונה המילה Light התחלפה ב Love. איני זוכרת מה גרם לשינוי הזה, אולי היה זה הרצון התמידי שלי להיות ברורה לעולם, אבל קודם כול להיות ברורה לעצמי, שהרי המסר של "להשאיר אור" לוט מעט בערפל, בשעה ש"להשאיר אהבה" ברור לי יותר. נדמה לי.

אבל התהליך המשיך, ובאחד הימים כשעליתי אל המסלעה שבקצה החצר שלנו וישבתי תחת הזית למדיטציה האישית שלי – שבה אני גם בוחנת את היום שהיה ואת זה שלפניי על פי דברותיי – אמרתי לעצמי גם את המשפט האחרון. אמרתי אותו ללא שינוי בביטוי המילים, אבל אל מול עיניי עלה הפעם איות אחר ואני הרגשתי את נשמתי קופצת באוויר משמחה כאומרת: "סוף סוף הבנת את כוונתי." 

כך נראה המשפט היום:

Whatever you do

Live your love

ואני מאמינה בו בשלמות.

קריאה נוספת

על הדברות שלי

וגם זה היה באנגלית    

"לילה אחד, לפני שנים רבות, הרגשתי במהלך חלום יד שנוגעת בכתפי. הנגיעה הייתה ממשית כמו לא היה זה חלום. הפניתי את פניי לכיוון היד וראיתי אדם. אינני זוכרת היום את מראהו, אך הוא נראה לי מדריך רוחני, עצמתי ושקט. כשהבטתי בפניו הוא אמר לי משפט שמלווה אותי מאז ועד היום, משפט שנאמר משום מה באנגלית:

“The man that will climb the mountain is the one who combines will and humanity”.

המילים היו זרות לי כשנאמרו, אבל היום אני יודעת שהתבוננות אכן דורשת כוח רצון, תרגול והתמדה. היום אני גם מודעת לסכנות שאורבות למתבונן..."

הקטע הנ"ל לקוח מתוך ספרי – באדיבודהא, עולמות פנימיים. 

נ.ב. מוזמנים להירשם לקבלת עדכונים אוטומטיים על רשימות חדשות שמתפרסמות כאן (לשם כך יש לרשום את המייל שלכם בתיבה שבראש העמוד מצד שמאל וללחוץ על Submit). 

הבנתי, עכשיו עליי ליישם

בבוקרו של יום פרסמתי בפייסבוק ארבע מילים שאוצרות בתוכן מסע שלם:

אחר כך התגלגלתי לסיור קסום בעכו בת אלפי השנים, שנפתח בביקור בביתו של אמן ערבי מקומי. הוא קיבל אותנו ברחוב, בשער לחצר ביתו, הצביע על יצירותיו – שגולשות מביתו אל חצר הבית ומעבר לה אל הרחוב, אל הציבורי – ואמר: "אני יוצר. זה מי שאני. אז אני יוצר. כל הזמן. בכל מקום."

חלק מהיצירות שגולשות אל הרחוב

חייכתי. בלי לבקש קיבלתי בדבריו חיזוק להבנה שפרסמתי רק לפני זמן קצר. הבנתי. אני יוצרת. אני יוצרת במילים. עליי ליצור.

מי שיביט מהצד, לעתים זו יכולה להיות אפילו אני – יתמה. אני הרי כותבת הרבה וכמעט מדי בוקר, כבר עשרות שנים. אני מיישמת. בהתמדה. בהתפעלות שאינה נחלשת. אלא שבהבנה הנוכחית יש מחויבות רחבה יותר, שכבר הייתה בידיי, אבל כנראה נשמטה ונדרשתי לשוב אליה.

כתיבת הבוקר שלי היא היסודות שעליהם מונחים ימיי. תובנות נפלאות מגיעות אליי תחת השמים – אוזניי קשובות אל אוויר הבוקר המתעורר – בשעה שהעט נע בחופשיות דרך אצבעותיי על פני הדף. בכתיבת הבוקר מתחברים עולמות: חלום וערות, פנים וחוץ, שמים וארץ, דמיון ומציאות – הכול אחד. ויש בה עוד, בכתיבת הבוקר: אני מתעדת במהלכה אירועים קטנים כגדולים, שמשמשים אותי אחר כך כחומר ביד היוצר; רעיונות נפלאים נולדים; פתיחות מסקרנות לרשימות עתידיות נרשמות; ואין סוף רבדים לחיי נחשפים. אך בעבורי אין בכך די.

בחודשים האחרונים כתבתי ופרסמתי ברצף קטעים קצרים, מסודרים כשירים, של הבנות ממוקדות – "קצרצרי רוח". התמוגגתי מהם ואלה ימשיכו ללוות אותי. לכתיבתם נדרשת הבנה עמוקה שאפשר לנסחה במילים ספורות. מילים ספורות מחייבות דיוק. זה נפלא, אבל בעבורי אין בכך די.

וזאת הבנתי: אני צריכה להיות עסוקה בכתיבה שמחייבת אותי למשפטים ברורים, שמתחברים לפסקאות, שמתאחדות לכדי רעיון מאיר עיניים, לטקסט שיש בו יופי, עברית מוקפדת ובתקווה – גם השראה. כאן כוחי וזו גם הדרך שבה אני מבקשת לפנות אל הקוראים "שלי": שילכו אתי דרך שנמשכת יותר מכמה מילים.

* * * * * * * * *

את הדברים החשובים יש להבין שוב ושוב. דווקא הם נוטים להישמט מידינו. אלא שבכל פעם שנבין אותם – נבין אותם עמוק יותר, עד שיאחזו בנו לעד. אני צריכה לעסוק בכתיבה שגולשת מביתי ומחצר ביתי אל הרחוב. ואתם?

  קריאה נוספת  

מקיצה אל החיים

  ולכן...  

אני חוזרת לכתיבות ארוכות, כאן בבלוג ובספר חדש שאת דרכו אני כבר יודעת. אשמח מאוד אם תצטרפו אליי לדרך. אתם מוזמנים להירשם לקבלת עדכונים אוטומטיים על רשימות חדשות שמתפרסמות כאן (לשם כך יש לרשום את המייל שלכם בתיבה שבראש העמוד מצד שמאל וללחוץ על Submit).