12.4.2014

Yakov, שימי לב

הגעתי למקום חדש.
מפתיע שרגע לפני גיל 50 עדיין אפשר להגיע למקום חדש שכזה, מפעים כל כך. המילה הכי טובה שמצאתי עד כה לתיאור המקום הזה היא "אחדות". יש אחדות גדולה עכשיו בחיי: הדרך בה אני חיה, האנשים שאתי, מעשיי, פרנסתי, ביתי, האוכל שבא אל פי, ימיי ולילותיי – הכול מתמזג לכדי תמונה שלמה בה אני באה לידי ביטוי – אני – ללא צרימות.

אושר.
יש באחדות הזאת אושר מתמשך.
אינני מקבלת את האחדות הזאת כמובן מאליו, בכל רגע אני מודעת לה ומודה עליה. במו ידיי הגעתי לכאן, וכלל לא במקרה, ואני מביטה סביב בהשתאות גדולה, אך גם במידה של בלבול. האחדות ממלאת אותי, נטמעתי בה, התמזגתי עם חיי. אי שם שמעתי קול שאומר "זה טוב, זו השאיפה". כאמן טוטלי שנטמע ביצירתו עד כלות – חיי ואני אחד הם. אבל לא ידעתי האם אכן טוב הדבר.

* * * * * * * * * * *
לכל אחד יש את הדרך הייחודית לו שבה אלוהים* מדבר אליו או שבה הוא שומע את אלוהים. אני מנקה את ערוצי השמע אליו באמצעות הליכה, ומפנימה את דבריו דרך הכתיבה.

הכתיבה מותירה אחריה מתאר, לא רק על הנייר אלא גם לדרך חיי, והיא מותירה את רישומה גם על פניי, משאירה אחריה מתאר של חיוך, שאותו יכולות התרחשויות רבות לחזק ואליו יכולים להתנפץ בשקט יחסי התרחשויות נעימות פחות. יש קשר ישיר בין החיוך שעל פניי – החיוך הלא מודע לעצמו, שעולה מהלב – לאחיזה בעט, לכתיבת מילים שמתחברות זו לו בקסם לכדי משמעות.

עברו ימים. ולמרות האחדות הגדולה של חיי, טיפין טיפין, בקלות היה הדבר יכול לחמוק מעיניי, אבל לפתע שמתי לב שהחיוך שעל פניי נחלש, והבנתי:

יחידים בעולמנו מבטאים בלי דעת בדיוק את עצמם, ללא צורך במבט נוסף. אולי ערוץ ההקשבה וערוץ הביטוי שלהם בעולם אחד הם. אבל רובנו לא שם, בוודאי לא אני. חיי היום מבטאים אותי, ויש בהם אחדות עם הנשמה, אבל אני חייבת להמשיך להקשיב, ואף לשוחח. כן, גם בתוך האחדות הנפלאה אני עדיין צריכה לקחת את עצמי הצדה, ללכת, לכתוב ולהקשיב, לפני שאני חוזרת להתמזג עם חיי.

לכל אחד יש את הדרך הייחודית לו שבה הוא שומע את אלוהים. 
את הדרך הזאת צריך לדעת ויש להתמיד בה. 
ללא סוף.

* חיפשתי דרך להסביר למה אני מתכוונת כשאני כותבת "אלוהים", אבל אז, בתזמון מושלם כרגיל, קיבלתי את הסרטון הקצר הבא: קישור. זה קרוב למה שאני מתכוונת אליו, אם כי עדיין דורש הרחבה. אולי אעשה זאת בהמשך.

  נ.ב.  
אני אוהבת צירופי מקרים. אני רואה בהם עדות לכך שאני מקשיבה, שמה לב.
משפטים מרכזיים ברשימה זו נהגו במהלך נהיגה. מיד אחרי שהחניתי את הרכב בצדי רחוב ראשי בקריית אתא מיהרתי לרשום את המשפטים על דף. כשהרמתי את מבטי ראיתי מול עיניי את צירוף המילים "Yakov, ה' הוא המלך, אם עדיין לא הבנת ;-) " (הסיום הוא תוספת שלי). חייכתי ומיהרתי לצלם. התמונה מובאת בראש הרשימה: מדבקה עליה כתוב "ה' הוא המלך" צמודה לסככת הטלפון הציבורי, ומעט מעליה, על שלט חנות להמרת כספים (change, אולי גם כאן יש סימן): Yakov – שם משפחתי, ויש גם מי שקורא לי כך.


שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בבלוג

12 תגובות:

  1. שרית יקרה, אני שמחה שהחלטת שאת עושה את מה שנכון לך. תמיד כייף גדול "לקרוא אותך". לשני דברים רציתי להתייחס - גם אחרי גיל 50 אפשר להגיע למקומות מפעימים שטרם היינו בהם! ועוד משהו - צירופי המקרים הם גם עדות לכך שאלוהים שומע אותך! חג שמח ומלא חיוכים גדולים ואהבה עם חירות אמיתית! (גם לבני ובנות המשפחה שאני מכירה ומוקירה!) אור

    השבמחק
    תשובות
    1. הי אור :-) תודה וחג שמח שמח! אהבתי מאוד את "עדות לכך שאלוהים שומע אותך". זה מקסים ומשום מה האפשרות הזאת חמקה מעיניי. וההארה על אחרי גיל 50 גם היא כמובן מצאה חן בעיניי, שלא לדבר על בני ובנות המשפחה. בקיצור - תודה.

      מחק
  2. אנונימי12/4/14

    מקסים. גם ל change יש משמעות.
    חג אהוב

    השבמחק
    תשובות
    1. הי אנונימי :) תודה. האמת היא שלchange - למרות שהוא כתוב ברור מאוד - לא שמתי לב כשהרמתי את מבטי. רק את ה' הוא המלך ו Yakov ראיתי. אחר כך, בצילום, שמתי לב שיש בתמונה מרכיבים נוספים, ששוה אולי להתבונן בהם. ועד אז - חג שמח וברכה.

      מחק
  3. אנונימי13/4/14

    נפלא לקרוא ולהתרגש איתך מהרגעים , מהחיבור, מהזרימה. האלוהי שבתוכנו...

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, אכן כיף להתחבר לאלוהי שבתוכנו ולסובבים אותנו, המחבקים, המוכרים או האנונימיים. ברכות.

      מחק
  4. אנונימי13/4/14

    היי שרית, אני מאד מאמינה שכל מה שקורה לנו הוא לא מקרי, תמיד יש יד מכוונת אותנו,
    ואלהים קטן בתוכינו, יד ביד הם מוליכים ומאירים את דרכינו. שימי לב עוד דבר, ליד היעקב
    יש את המילה באנגלית changh, להחליף לשנות, תחשבי על זה.
    חג שמח וכשר לכולם

    השבמחק
    תשובות
    1. חג שמח, תודה, שמתי לב באיחור ל change, בוחנת גם אותו. ברכות.

      מחק
  5. עמנואל16/4/14

    הי שרית.
    יפה כתבת. שמח בשבילך.
    חג חירות שמח.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה עמנואל, תודה. זהו שומר הראש שלי. הכתיבה. גם במקום שמרגיש כאחדות.

      מחק
  6. גיל גוזני28/4/14

    שרית יקרה,

    נהניתי לקרוא, אם כי באיחור גדול, את רשימתך המקסימה, מלאת האור, השמחה והתקווה.

    אני שמח על מקום האחדות אליו הגעת, ועל השמחה והנעימות בהן היא ממלאת את חייך.

    אני מבין מרשימותייך הקודמות שלא בקלות הגעת אל המקום הזה, בו את חשה בטבעיות כזו "אני". היית צריכה לאזור אומץ לקלף ממך תמיכות ויתדות, שהיקנו לך תחושת בטחון ווודאות שנים רבות.

    מי כמונו, שעובדים על עצמם בכאלו מסירות והתמדה, יודעים עד כמה קשה להגיע לאחדות הזורמת הזאת שביני לבין חיי.

    אני שמח לשמוע על תחושתך שמצאת את האלוהים הפנימי והפרטי שלך. אני, שעברתי גלגולים רבים בדרך אל עולם היהדות, פנימה, החוצה, וכך שוב, פעם אחר פעם, עד עצם היום הזה (אם כי בכל פעם הפנימה וההחוצה האלה נושאים אופי אחר), יודע עד כמה זו מתנה גדולה למצוא את אלוהיי. אך אינני שוקט על שמריי, ואני עדיין אני עמל על כך, לנקות את שכבות האבק מעל אלוהיי, המסתירות אותו ומעוותות אותו. ואכן, כך אני חש, בכל פעם אלוהים שלי יותר ויותר בהיר.

    את כותבת "אני מנקה את ערוצי השמע אליו באמצעות הליכה", ואני חושב לעצמי – כמה שתפילה יכולה לשאת פנים מגוונות, ההליכה שלך הרי היא תפילתך, לא כן?

    את כותבת שוב על תפקידה המרכזי של הכתיבה בחייך, וכמו אצלך גם אצלי, לכתיבה יש בחיי אפילו תפקיד אסטרטגי. לפעמים אני מרגיש שגם התנהלותי בחיי היומיום היא מעין כתיבה. דרך מעשיי ביומיום, אני חורז "מילות מציאות" זו לזו לכדי משפטים, ו"משפטי מציאות" זה לזה לכדי שירים או סיפורים.

    אהבתי את מבטך המפוקח לגבי האחדות, את הכרתך בכך שלא לעולם חוסן, ושזו מלאכה שצריך להשקיע בה עבודה רבה ומתמדת. ב"שיטת ימימה" זה נקרא – לדייק את עצמי. לחיות חיים מדוייקים. לחיות את מי שאני במדוייק.

    כמוך גם אני אוהב צירופי מקרים, ורואה בהם מעין אישור מלמעלה שאני עובד ופועל ברצינות. הם עבורי כסימני דרך מחוקים ומטושטשים שמשאיר לי אלוהיי, שמוסיפים צבע ועומק לחיי.

    הרב קוק אומר שהאחדות היא הטבע האמיתי שלנו, ואילו הפירודים הפנימיים והחיצוניים אינם אלא מסכים אשלייתיים, שברגע שדרך עבודתנו הפנימית אנו מגלים את האשלייה שבהם, הם מתקלפים מחיינו ומסיימים את תפקידם.

    תודה שרית על דברייך, ולילה טוב.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי גיל,

      גם תגובתי אליך מאוחרת, אבל הנה היא כאן.
      ראשית, תודה כתמיד, אתה אכן מבין אותי ואת דרכי.

      מעבר לכך,
      • בנוגע ל"ההליכה שלך הרי היא תפילתך, לא כן?" – אשמח לדעת כיצד אתה מגדיר "תפילה". האם תוכל?
      • אהבתי את "לפעמים אני מרגיש שגם התנהלותי בחיי היומיום היא מעין כתיבה". אני לא יודעת אם אני מרגישה בדיוק כך, אבל אני כן מרגישה שאנחנו יכולים "ליצור" את חיינו כמעט כמו שאנחנו יוצרים סיפור.
      • שמעתי על שיטת ימימה, אבל אינני מכירה אותה. מצד שני, את המשפט "לדייק את עצמי" אני שומעת מדי פעם סביבי. ברור שאני מבינה אותו לגמרי, אבל עכשיו גם אשאל את הדוברים האם הם תלמידי ימימה ;-)
      • ולסיום, בנוגע לאחדות ולפירוד עליהם כתבת, לאחרונה "ראיתי" מול עיניי את בני האדם כמנסרה שמפזרת את האור העובר דרכה, בשעה שאנחנו אמורים להיות "ישרים", כך שהאור יישאר אחד ולא יתפזר :-)

      תודות רבות לך, שרית.

      מחק