5.4.2012

הגיע הזמן לעשות מעשה








כדי לשנות חייבים לפעול. לא מספיק לקרוא, להקשיב למדריך כריזמטי, לשתף או להגיב. מדי יום אנחנו מקבלים – בדוא"ל, בפייסבוק, מכל כיוון כמעט – מצגות עם ציטוטים חכמים וציורים מופלאים, סרטונים מעוררי השראה או אמרות מרגשות. רוב האנשים מהנהנים בראשם ואומרים בשקט או בקול: "זה יפה, חכם, נכון כל כך". הם לוחצים על "אהבתי" או מעבירים הלאה, וחוזרים מיד אל אותה הנקודה שבה היו רק רגע לפני. אבל כדי לשנות צריך לעשות, משהו ממשי, משהו מוחשי. הפעולה לא צריכה להיות כרוכה בהכרח במעשה גדול ומשמעותי, היא גם לא צריכה להיות מלווה ברעש ובצלצולים. את השינוי אפשר להתחיל בפעולות קטנות, אפילו פנימיות, אך הן חייבות להיות אמיתיות, עקביות, מודעות. כדי לשנות חייבים לפעול – לכל אחד מאתנו יש משהו שכדאי לו לשנות בחייו, בדרכו, ואין סיבה עוד לחכות.

"גיליונות" הוא שמו של מפעל חייה של פרופ' נחמה ליבוביץ'. לא הכרתי את פועלה של נחמה ליבוביץ' ואני מתוודעת אליו רק בשבועות האחרונים בזכות הספר "נחמה" שמגולל את סיפור חייה, ספר שכתבה חיותה דויטש. "גיליונות" הוא מפעל נדיר ויוצא דופן שנחמה ליבוביץ' הגתה וביצעה: הפצת עלונים ובהם שאלות עיון ומחשבה בנושא פרשת השבוע. במשך שלושים שנים התמידה נחמה בכתיבת העלונים ובשליחתם – באמצעות דואר רגיל – לכל המעוניין בכך. במהלך קריאת הספר אני נתקלת שוב ושוב בדברים מעניינים רבים, שמושכים את תשומת לבי, מרגשים ומעוררים מחשבה, ובעיקר בדברים שמשמשים לי דוגמה. אחד המרכזיים שבהם, בעבורי, הוא שיטתה של נחמה: בגיליונות שכתבה לא היו דברי הסבר אלא רק שאלות, רק שאלות ללא תשובות – שאלות שמכוונות לחשיבה עצמאית וחוקרת. שאילת השאלות הייתה מהותית מאוד לדרכה של נחמה. הקוראים שלחו אליה את תשובותיהם והיא הגיבה בכתב לכל אחד ואחד. בהמשך, ורק בעקבות בקשות שקיבלה, החלה נחמה לצרף לגיליונות גם עלוני הדרכה שכללו רמזים וכיוונים לפתרון.

כמה יפה זה רק לשאול שאלות. כמה חכם לעורר כך לפעולה. זו דרך נהדרת ומופלאה שמחייבת לנוע, לחשוב, לחקור, לעשות. אם רק היה לי אומץ – הייתי פועלת כך גם אני. אבל כנראה שיש עוד דרך שאני צריכה לעבור עד שיהיה בי העוז להפיץ רשימות שיש בהן רק שאלות. ועד אז, אם לא רשימה שלמה, להלן פסקה אחת שיש בה שאלות.

מה אתם עושים?
מה אתם עושים כדי להתבונן על חייכם, בעקביות?
מה אתם עושים כדי להתבונן על חייכם בעקביות ולאתר את נקודות החולשה, את הדברים שכדאי לשפר, בעיקר פנימה – בתוך עצמכם?
מה אתם עושים כדי להתבונן, לאתר, ולשנות את מה שצריך, בהתמדה ובעקביות?
מה היא הדרך שלכם? כיצד אתם מתחילים את התנועה?

הרשימה הנוכחית יכולה להתאים לרוח המחאה החברתית שעוטפת אותנו בחודשים האחרונים. אפשר לקחת את הרשימה – כמו שהיא – ולכוון אותה להנעה במעגל החברתי. אבל, למרות שאולי עוד אעשה זאת, לא לכך אני מתכוונת כאן. אני כותבת ושואלת עלינו – על עצמנו, על המעגלים הראשונים שלנו – אני, משפחתי.

לכל אחד מאתנו יש משהו שכדאי לו לשנות בחייו, בדרכו – כדי לשפר את איכות חייו, כדי למצות אותם טוב ונכון יותר, כדי לממש את עצמו, כדי להיות מאושר. אבל כדי לשנות צריך לפעול, לעשות, ממש. בסוף השבוע האחרון כתב יאיר לפיד על החירות, ש"היא הדבר שקורה לך כשאתה מתייצב מול המציאות בלי למצמץ, ואומר לעצמך שהגיע הזמן לשנות אותה... בעצם היום הזה." ערב חג הפסח מתאים להגיד שגם צעד קטן יכול להתחיל את יציאת מצרים הפרטית שלנו, וש"לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (פרקי אבות א', י"ז). כן. הגיע הזמן לעשות מעשה.

   מילים נרדפות   
כשאתה אוחז בידית הקטנה של מזוודה גדולה, אתה אוחז במזוודה כולה.
כשאתה עושה מעשה התחלתי קטן להגשמת רעיון גדול,
אתה כבר אוחז בהגשמת הרעיון כולו.
(גיל חורב)


     שיר לחג     
לכבוד החג ובמקום המדור "שאלה להתבוננות" (שאלתי מספיק לפעם אחת) –
בחרתי לצרף קישור לשירה היפה כל כך של שירה גולן "האדם והאור".
(מילים: גלילה אוהבת ציון)
מומלץ.

את הרשימה הבאה אפרסם אחרי החג,
לחג שמח ומבורך.


שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בבלוג

7 תגובות:

  1. אנונימי5/4/12

    like

    השבמחק
  2. גיל חורב5/4/12

    לשרית היקרה,

    אני מאוד מאוד מסכים איתך שהדרך אל השינוי המיוחל בחייך, צריכה לעבור דרך השאלה. להתייצב באומץ מול שאלת חייך המיוחדת רק לך, היוצאת מתוך קירות ההוויה ומגיעה לאוזניך, אשר קולו של אלוקים מהדהד מתוכה.

    זוהי שאלה עמוקה, חודרת ונוקבת עד התהום, שלא יהיה מנוח לנפשך עד שלא תוכל להגדיר אותה, עד שלא תוכל להגות אותה על שפתיך. כל עבודת החשיפה, הבירור והטיהור שאנחנו עמלים כל חיינו, אינה אלא בשביל אותו רגע, בו נסכים לשמוע את קולנו מבטא את שאלת חיינו אותה קיבלנו בבואנו לעולם זה.

    כל העצים והפירות המתוקים והמשובחים והנפלאים שבאותו גן-עדן, אליו כולנו שואפים, כל הפרחים המופלאים הפורחים בו שעין לא ראתה כמותם, כל המעיינות המפכים בו בבקעה ובהר, כל השמיים שלו הכחולים בכחול אלוקי, אינם אלא משל לתשובה לאותה שאלת חיים. משל לוודאות, לעדנה ולרוגע העמוקים אשר בתשובה לאותה שאלה.

    שיהיה לך חג פסח שמח מלא אורות חירות וגאולה,
    גיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. חזק :) אתה הולך עמוק עוד יותר ממה שכתבתי כאן. אתה פונה לא אל השאלות הכלליות יותר, אך המהותיות, שהצגתי כאן, אלא אל ה-שאלה. ואתה כמובן צודק ומרגש בכל מילה, ובמידה מסוימת "עוטף" יחד את כל הרשימות שכתבתי עד עכשיו. תודה. עוד אשוב לעסוק גם ב-שאלה. כפי שאתה מעלה אותה כאן. חג שמח ומבורך.

      מחק
  3. אני מגיבה לצלילי השיר היפה, שנתת אליו קישור.
    נדמה לי שקריאת הרשומה שלך היא צעד, קטן בדרך ארוכה ורצופת צעדים ראשונים עם רצון להמשיך הלאה.

    השבמחק
    תשובות
    1. הדרך אכן ארוכה, אבל כשהולכים בה במודעות - היא מקבלת צבעים אחרים, רכות מסוימת, ועוד ועוד רגעים של שמחה והתרגשות. תודה על תגובתך. ועל ההקשבה. בהצלחה.

      מחק
  4. משמחת אותי נקודת המבט שפרשת בפניי.

    מבחינתי ההרצאות, הספרים,המצגות הם ידע , והידע מוכל על פי
    התבנית האישית של כל אדם בהבנותיו האישייות והופך לשלו.
    כאן להבנתי נכנסת הבחירה האישית האם אני מוכן ורוצה לשנות,
    להוסיף, לגרוע ....
    חופש בחירה האישית וההבנה כי חופש הבחירה קיים הוא מהותית לעצמם
    תהליך צמיחה אך כפוף לרצון.
    כלומר האם אני רוצה לבחור בשינוי לעצמי ולההתבונן בזווית נוספות.
    כאשר שאלה זו נענת מתוך הבנת הבחירה ניתן לשאול מה אני רוצה לשנות, כיצד...?
    כאשר את השאלות מקיפה ההבנה מדוע אני רוצה לשנות?
    זו החרות האישית שלנו.

    חג חרות מעמיק ומעניין.
    אלעזר

    השבמחק
    תשובות
    1. בדיוק כך. אני התחלתי את הדרך מידע, אבל בשלב מסוים הבנתי שאפשר להשתחרר ממנו, שיש דברים שמתאימים לי, ויש כאלה שלא. תודה אלעזר על החידודים ובכלל. לחיי החירות.

      מחק